מי שאוכל לבד...
מי שאוכל לבד...
17:12
- ... מצטער שאחרתי. מקווה שהיה לך זמן לאכול.
- היתה לי שעה אבל אני לא אוכל
לבד.
- מה?? מה הכוונה לא אוכל לבד? אף פעם?
- לא. לא מסוגל לאכול לבד.
- אז מה אתה עושה כל יום? בצהרים או בערב?
- אני אוכל צהרים עם החבר'ה
מהמשרד. אם אני פה בערב, אני מזמין חברים לאכול איתי. לא יודע למה. פשוט לא יכול
לאכול לבדי. זה מוזר?
- לא. זה כנראה טבוע בנו לאכול יחד. עוד כשהיינו
עושים את זה מסביב למדורה, אחרי איזה צייד טוב.
- כן... אני באמת לא הקדשתי לזה
מחשבה. רגיל לאכול ככה.
- גם אם אתה מורעב כמו עכשיו? לא אכלת כלום
היום?
- לא יצא לי מהבוקר. חוץ מטילון
מגנום שטחנתי ב-12.
- מה היית מרגיש אם היית אוכל לבד?
- א... עצוב, נראה לי. מין בדידות
כזו...
הוא משפיל מבט ומתכנס בתוך עצמו בשתיקה מהורהרת.
- יש לי תחושה שאתה מרגיש דיי בודד באופן כללי.
האוכל רק מדגיש את הנושא.
- אתה צודק. רוב הלחץ היום-יומי
הוא שלי עם עצמי: בעבודה, עם הילדים, כספים.
- אין לך חבר טוב, קרוב משפחה, הורים, אחים שאתה
יכול לחלוק איתם את מה שעובר עליך?
- ממש לא. רוב "החברים"
לידי כי אני מפנק אותם בארוחות, ההורים שקועים בטיולים שלהם לחו"ל ואין מישהו
שבאמת מתעניין במה שעובר עלי.
- אני מבין. ואיפה אשתך בתמונה?
- התרגלתי לא להעמיס עליה את הלחץ
בעסק. יש לה מספיק על הראש וגם ככה היא מודאגת.
- אתם חברים טובים?
- אני חושב שהיינו פעם חברים
טובים ממש. היום קצת יותר מרוחק. אני טרוד בעניינים שלי והיא עם הילדים והבית. אני
טיפוס קצת מיושן בנושא הבית, כמו שאתה מבין.
- אני מכבד את השקפתך. אני רק חושב בקול רם מה
היה קורה אם היית חולק איתה את מה שמטריד אותך? זה היה מועיל? היא היתה יכולה
לתמוך? אפילו רגשית ולא בפתרונות. אתה יודע – לחלוק מקל.
- אתה יודע מה? פתאום אני חושב על
זה שאיבדתי בדרך את החברה הכי טובה שלי. יש לי נטיה להסגר כשקשה לי – כמו שקרה בארבע
השנים האחרונות. היא היתה מבינה הכל, אם הייתי חולק. היא חכמה מאוד, למה אתה חושב
שהתחתנתי איתה. והיא היחידה כמעט שמאמינה בי בכל התקופה הזו. איזה דביל אני שאני
סוגר אותה בחוץ.
- יפה! נראה לי שהיה מאוד מרגיע אותך לספר לה מה
מציק לך, כשעצוב לך וכשאתה מצליח. אפילו בהיבט העסקי היה לך יותר אנרגיות לעבוד
ולהצליח. יש מצב?
- ממש. יהיה אבל קשה להתרגל לשתף.
אני רגיל לאכול את החרה לבד.
- הנה אתה משתף אותי. אז אתה יכול. תגיד, מתי
פעם אחרונה יצאתם רק שניכם למסעדה או לבילוי?
- ואו... לדעתי כמה שנים.
- אז אולי להתחיל שם. לצאת רק שניכם, לספר לה
איך היה היום שלך, לשאול מה עבר עליה היום?
- זה יהיה קצת מאולץ, מוזר פתאום,
לא?
- כן. אז מה. חייבים להתחיל איפשהו. תגיד שזו
משימה מהמאמן שלך. תאשים אותי.
- חחח. צודק. זה מוזר - רציתי שנעבוד
היום על היחסים שלי עם העובדים ודיברנו על אוכל.
- לדעתך זה היה אימון על אוכל?
- אני יודע שלא. גרמת לי להתגעגע
אליה...
19:33
תגובות
הוסף רשומת תגובה